החלטה בתיק ע"א 13 - 1 - 50906

א. ההליך

1.       המבקש הוא המערער בערעור העיקרי (להלן: " המערער"), שהוגש בתאריך 27 בינואר 2013, על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט אהרן חיים ורבנר) בתיק תא"מ 10 - 02 - 42, מתאריך 20.11.2012.

2.       בבקשתו  שלפניי עותר המערער להתיר לו להגיש ראיה נוספת בערעור, היא חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד וחתימות.

3.       המערער טוען, כי חוות דעת אותה הוא מבקש להגיש בשלב הערעור, היא ראיה משמעותית העשויה "להפוך את היוצרות", ויהיה בכוחה לסתור ממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית משפט קמא.

          המערער מציין כי לשם הכנת חוות הדעת, פנה אל ב"כ המשיבה בדרישה לקבלת מסמך זיכרון דברים מקורי, אך הלה סירב להמצאת המסמך המקורי ללא נימוקים.

ב. ההליך בבית משפט קמא

4.       התביעה שנדונה בבית משפט קמא, היתה תביעה שיבוב, שהוגשה על ידי המשיבה בסדר דין מהיר. בתביעתה עתרה המשיבה לחייב את המערער, לשלם לה סכום תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה, שמכוניתו נפגעה בתאונת דרכים בתאריך ב-23.10.08. נטען שהמכונית נפגעה על ידי אופנוע מסוג "ימאהה" מ.ר. 3856156 (להלן: "האופנוע"), אשר חמק ממקום האירוע מבלי שנהגו השאיר את פרטיו.

          בתחילה הוגש כתב התביעה נגד טורג'מן אלון (להלן: "מר טורג'מן"). ואולם, נוכח טענת מר טורג'מן ,  כי מכר את האופנוע למערער לצרכי פירוק, וזאת לאחר שהאופנוע הורד מן הכביש בעקבות תאונה קשה, ולאחר שרישיון הרכב הופקד במשרד הרישוי, תוקן כתב התביעה, והתביעה המתוקנת הופנתה כלפי המערער.

5.       בכתב התביעה המתוקן טענה המשיבה, שבזמנים הרלוונטים לתביעה המערער היה הנהג ו/או הבעלים של אופנוע ואחראי לתאונה דרכים. טענות המשיבה נסמכו על זיכרון דברים מיום 20.7.08, שבו מופיע שם המערער, מספר תעודת הזהות ומספר הטלפון  שלו.

          המערער הכחיש את רכישת האופנוע ואת מעורבותו בתאונה,  וכן הכחיש כל היכרות עם מר טורג'מן ואת זיכרון הדברים שהוצג, באשר, לטענתו, אין מדובר בחתימתו.

6.       במהלך הדיון בבית משפט קמא, מר טורג'מן, שהיה עד בבית משפט קמא, זיהה את אביו של המערער כאדם שבא אליו לביצוע העסקה, ולא את המערער, בהדגישו כי הקונה היה מלווה באדם נוסף. בפסק דינו קבע בית המשפט קמא, על סמך מידת המהימנות שנטה לייחס למר טורג'מן, כי בהתחשב בכך שמדובר באירוע שארע כ-4 שנים קודם לכן, כך לא  מן הנמנע שאבי המערער הופיע אף הוא בעסקת האופנוע. 

          שתי עובדות נוספות הכריעו את הכף לטובת קבלת עדות העד ומהימנותו,  ולקביעה שהמערער הוא אחראי לתאונה. העובדה האחת היא, שבזכרון הדברים צויינו שמו ומספר תעודת זיהוי המערער. העובדה השניה היא, שהמערער מתעסק ומחזיק מספר אופנועים במקביל.

ג. טענות הצדדים

7.       לטענת בא כוח המערער, הגשת חוות הדעת של המומחה בשלב זה, תסתור את  הקביעה שזכרון הדברים נחתם על ידו, ותסתור את הקביעה שהוא היה הבעלים של האופנוע והאחראי לתאונה שאירעה.

8.       בא כוח המשיבה מתנגד לבקשה. לטענת בא כוח המשיבה, אין בפי המערער כל נימוק המסביר, מדוע התעורר הצורך להגיש חוות דעת בשלב הערעור דווקא, ולא בשלב בו נשמעו הראיות בבית משפט קמא. לטענת בא כוח המשיבה, טענת המערער, כי לא חתם על זכרון הדברים, הייתה טענה מרכזית בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, ועל כן הצורך בהגשת חוות דעת של מומחה להוכחת טענה זו, היה אמור להתעורר כבר במהלך הדיון בבית משפט קמא.

          בנוסף לכך טוען בא כוח המשיבה, שתרומת הראיה הנוספת היא שולית, מהטעם, שחיוב המערער לא התבסס דווקא על החתימה בזכרון הדברים, ונקבע שיתכן והחתימה היא של האב. ואולם, החיוב הסתמך על מידת המהימנות שבית המשפט ייחס לעדים שהופיעו בפניו, ועל כך שהמערער מתעסק עם כמה אופנועים.  

          בא כוח המשיבה מוסיף ומלין על כך, שהמערער צרף את הראייה אותה הוא מבקש להגיש לבקשה, וזאת טרם שניתנה החלטה בעניין,  ואף  הציג את הראייה המקורית במהלך הדיון המשפטי ב- 2/9/13.

ד. דיון

9.       אין ספק כי "דרך המלך" להתמודד עם טענת זיוף היא הבאת חוות דעת גרפולוגית. (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) )240).

          הואיל והתביעה הוגשה בסדר דין מהיר, אפנה לתקנה 214ג' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), המורה, שעל כל בעל דין בתביעה בסדר דין מהיר לצרף חוות דעת מומחים  שעליהן הוא מעוניין להסתמך לביסוס תביעתו או הגנתו.

          על כן, משזוהה הצורך לסתור את החתימה על זכרון הדברים,  היה על המערער, לכאורה, לצרף את חוות הדעת כבר לכתב ההגנה שהוגש מטעמו.

10.     תקנה 457(א), שעניינה "ראיות נוספות בערעור", מורה בצורה ברורה, כי בעלי  דין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור. אמנם, קיימים חריגים לכלל זה ורק  במקרים יוצאים מן הכלל יתיר בית המשפט בערעור הבאת ראיה נוספת. משקל מכריע ניתן לשאלה האם היה אפשר להגיש הראיה במהלך הדיון שהתקיים בפני הערכאה הדיונית (ע"א 2886/08 אשכנזי נ' קופת חולים כללית [פורסם בנבו] (8.11.2010). העילות להתרת הבאת ראיות נוספות בערעור, הן כאשר ערכאה ראשונה סירבה לקבל ראיה שלא כדין, או כאשר יש צורך בכך לשם מתן פסק דין או כשיש הצדקה של ממש מסיבה חשובה אחרת (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית תשס"ט, עמ' 664). "סיבה חשובה אחרת" הינה כאשר בעל  דין הצליח לשכנע , שהמידע על הראייה לא היה ידוע ולא היה יכול להיות ידוע בעת קיום הדיון בערכאה הדיונית, או שלא ניתן היה להביאה או שהראייה חיונית למתן פסק הדין (ע"א 8128/06 לוינזון נ' ארנון [פורסם בנבו](3.2.2009); ע"א 384/08 קטן (איטן) נ' הורנשטיין (מינץ) [פורסם בנבו](25.12.2012) (להלן: "עניין קטן").